מסע בין דורות דאגה להורים מזדקנים

מסע בין דורות: בין דאגה להורים המזדקנים,
לגידול הילדים הצעירים
מאת: יעל דרור
אור אפרורי חודר מבעד לחלון המטבח ביום חורף גשום כשאני מגיעה לביתה של יפעת בשרון.
אני מוזמנת פנימה לדירה חמימה, ומיד אני מבחינה בדמותו של קובי, אביה של יפעת, היושב בסלון
וצופה בטלוויזיה.
יפעת, אישה בשנות הארבעים לחייה, עומדת במטבח ומערבבת מרק, כשעיניה נודדות מדי פעם לעבר
אביה. אני מזהה מיד את המבט הזה – מבט של דאגה, עייפות, ואהבה גדולה
אבא, הכנתי לך מרק. בדיוק כמו ש אימא הייתה מכינה היא קוראת אליו בחיוך שמנסה להסתיר את
העייפות
קובי, גבר בן 73, מסיט את מבטו מהמסך ומחייך אליה. תודה, מותק. את ממש כמוה המילים נאמרות
בקול שקט, כמעט לוחש.
בשיחה הראשונית שלנו, יפעת משתפת אותי בסיפור המשפחתי.
זה שלושה חודשים מאז שקובי עבר לגור ביחידת הדיור הצמודה לביתה בשרון, אחרי שנפילתו במקלחת
בביתו שבשפלה הייתה ,הקש ששבר את גב הגמל.
.מצאתי אותו שוכב על רצפת המקלחת, רטוב וקפוא, עם שבר בירך. הוא שכב שם שעות ארוכות ,היא
מספרת בדמעות
קובי ונילי היו זוג שידע ליהנות מהחיים. הם טיילו בעולם פעמיים בשנה – למרחצאות בהונגריה ולטיול
מאורגן. החיים היו טובים, עד שנילי חלתה בסרטן ונפטרה בגיל 70".
אבא שקע בדיכאון עמוק ותוך שנה התפרצה אצלו מחלה אוטואימונית שפגעה בתפקודו המוטורי
מספרת יפעת. בהתחלה נסעתי אליו פעמיים בשבוע אחרי העבודה, אבל זה נהיה בלתי אפשרי עם
הילדים והקריירה
יפעת ובעלה, עם שלושה ילדים בגילאי 10, 13 ו-16, מצאו עצמם בדור הסנדוויץ' דור שנאלץ לטפל
בהורים מזדקנים ובילדים צעירים
יש ימים שאני נקרעת לגזרים היא אומרת. בוקר – ארוחות לילדים, עבודה, ערב – שוב ארוחות,
שיעורי בית, ואז לוודא שאבא לקח תרופות ויש לו כל מה שצריך
לאחר הנפילה במקלחת, יפעת ניסתה לשכנע את אביה להתקין מצלמות או לקבל שעות טיפול מביטוח
לאומי. הוא סירב עד שראה אותה קורסת מהעומס והסכים לעבור אליה.
כשפגשתי את קובי ויפעת, התחלתי בניתוח מעמיק של המצב.
קובי אדם חברותי שאוהב אנשים ומבחינה פיננסית יכול לעמוד בתשלומי דיור מוגן.
אולם מצבו התפקודי הטריד אותי – אמנם עדיין עצמאי, אך גבולי ובמגמת ירידה.
כמומחית בתחום, ידעתי שדיור מוגן נועד לאנשים עצמאים בתפקודם, וקובי עלול להזדקק בקרוב למעבר
למחלקה לתשוש גוף.
אני לא חושבת שדיור מוגן מתאים לך כרגע, אמרתי לקובי. כניסה למקום חדש, ואז מעבר למחלקה
אחרת בתוך זמן קצר עלולה להיות טראומטית
במקום זאת, הצעתי פתרון מותאם אישית הישאר ביחידת הדיור אצל יפעת, אבל נצלו את שעות הסיוע
מביטוח לאומי שמגיעות לך. אלה יוכלו לשמש לארגון הבית ובישול, מה שיפחית עומס משמעותי
מיפעת”.
המלצתי גם על בניית לוח פעילויות: "באזור השרון יש קהילות מצוינות לגיל השלישי. חשוב שתבנה לוח
פעילות עמוס, שתחזור לתחביביך ואולי תלמד דברים חדשים.
ששה חודשים אחרי, ביקרתי שוב את המשפחה. השינוי היה מדהים. הייעוץ שלך שינה את חיינו
העידה יפעת.
אבא מקבל עזרה ארבע שעות ביום, שלוש פעמים בשבוע
הוא הצטרף לחוג צילום ולמועדון הגמלאים ואפילו התחיל פרויקט תיעוד סיפורי חיים של ניצולי שואה. ,
קובי הוסיף לא רציתי להיות נטל על בתי. עכשיו אני חי חיים מלאים, בלי להכביד יותר מדי על יפעת
מניסיוני הרב, המקרה של קובי ויפעת מייצג תופעה גוברת בחברה הישראלית. הפתרון אינו תמיד
במיסוד, אלא בבניית מערך תמיכה המשלב משאבים קהילתיים ומשפחתיים.
חשוב להדגיש שכל פתרון חייב להיות מותאם אישית. ייעוץ מקצועי חוסך לא רק כסף אלא גם כאב לב
וטעויות קשות לתיקון. כל החלטה בנושא מגורים לגיל השלישי חייבת להיעשות מתוך ראייה מקיפה של
המצב הבריאותי, הכלכלי, החברתי והמשפחתי.
רבים נופלים בקסמי השיווק של בתי דיור מוגן. לעתים קרובות, פתרונות בקהילה ובבית עם תמיכה
מתאימה הם האופציה הטובה יותר – כלכלית ומבחינת איכות חיים.
ההחלטה לא לעבור לדיור מוגן הייתה נכונה לנו סיכמה יפעת עכשיו יש לנו מפה, ובעיקר – יש לנו
תקווה
כיועצת להתאמת פתרונות דיור לגיל השלישי, המשימה שלי היא למצוא את האיזון העדין בין צרכי
ההורה המזדקן לבין יכולות המשפחה – ולבנות גשר איתן ביניהם.
נפגש בשבוע הבא בעוד סיפור מעולם הגיל השלישי
סיפורי חיים אמתיים מעולם הדיור המוגן והייעוץ לגיל השלישי- מסופרים בשמות בדויים